<h1>ספר החינוך מצוה תקכ"ה</h1>
<h2>דף מד.</h2>
שנמנענו שלא לערוץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם אבל החובה עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם, ועל זה נאמר [דברים ז'] לא תערוץ מפניהם, ונכפלה המניעה במקום אחר [דברים ג'] באומרו לא תיראום. משרשי המצוה שיש לכל אחד מישראל לשום לשם יתברך מבטחו ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לשם ברוך הוא ולעמו. דיני המצוה כגון מה שהזהירו זכרונם לברכה שלא יחשוב אדם בעת המלחמה לא באשתו ולא בבניו ולא בממונו אלא יפנה לבו מכל דבר למלחמה, ועוד יחשוב שכל דמי ישראל תלויין עליו והרי הוא כאלו שפך דמי כולן אם יפחד וישוב אחור ימינו, וכענין שכתוב [דברים כ'] ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, ומפורש בדברי קבלה [ירמיהו מ"ח] ארור עושה מלאכת יי' רמיה וארור מונע חרבו מדם, ואמרו זכרונם לברכה שכל הנלחם בכל לבבו וכונתו לקדש השם מובטח הוא שלא ימצא נזק ויזכה לו ולבניו להיות להם בית נכון בישראל ויזכה לחיי העולם הבא, וכענין שכתוב [שמואל א' כ"ה] כי עשה יעשה יי' לאדני בית נאמן כי מלחמות יי' אדני נלחם וגומר. ויתר פרטי המצוה בפרק ח' מסוטה. ונוהגת מצוה זו בזכרים כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן, ועובר על זה והתחיל לחשוב ולהרהר ולהבהיל עצמו במלחמה עבר על לאו זה וענשו גדול מאד כמו שכתבנו.
